דחיית ערעור על גז"ד שניתן בעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה

הנשיא אל"ם אהרון משניות :

המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, על שהיה שותף ביחד עם שני אחרים, תאיר וזוהיר שמם, לירי שבוצע לעבר אוטובוס ישראלי בכביש דותן - חרמש, ביום 22/02/06. כעולה מכתב האישום, השלושה תכננו יחדיו לבצע את הירי האמור באמצעות אקדח שהיה ברשותו של זוהיר, והשלושה המתינו יחדיו בצד הכביש לשעת כושר לביצוע זממם. כשהבחינו  באוטובוס המתקרב, ירה זוהיר לעברו ממרחק של כמאה מטר מהאקדח שהיה ברשותו, ופגע בגג האוטובוס. בימ"ש קמא גזר על המערער 8 שנות מאסר בפועל, ו-3 שנות מאסר על תנאי, והסנגור מערער על חומרת העונש.

טענתו העיקרית של המערער היא ששותפו של המערער תאיר, אשר הורשע בשלוש עבירות חמורות נוספות, מעבר לעבירה שבה הורשע המערער, ודינו נגזר לעשר שנות מאסר בפועל. טוען אפוא הסנגור כי אין הלימה בין העונש שנגזר על אותו שותף, בשים לב למספר העבירות שבהן הורשע ולחומרתן, ובין העונש החמור שנגזר על המערער דנא, אשר הורשע כאמור בעבירה אחת, ולכן לדבריו יש להקל בעונשו של המערער. לעומת זאת, התביעה טוענת כי אין להתערב בגזר הדין של בימ"ש קמא.

מעשיו של המערער חמורים ביותר. המערער היה שותף למעשה הטרור הנפשע, החל משלב התכנון, עבור דרך ההתארגנות לביצוע, וכלה בביצוע בפועל של הירי, כאשר המערער נכח במקום בעת שזוהיר ירה באקדחו. בימ"ש קמא עמד על היבטי החומרה של אירוע הירי, אשר עלול היה להסתיים באסון כבד, הן בשל הפגיעה האפשרית בנוסעי האוטובוס או בנהג, והן בשל האפשרות שהנהג עלול היה לאבד שליטה על הרכב, על כל המשתמע מכך. אף שמדובר באקדח ולא בנשק אוטומטי, עדיין מדובר במעשה חמור ביותר שתוצאתו עלולה הייתה להיות הרת אסון, ורק בנס הסתיים האירוע בלי נפגעים בנפש.

 לא למותר לציין לעניין זה, כי בישראל מעשים דומים לאלו שביצע המערער, מהווים עבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 לחוק העונשין, אשר העונש המרבי בצידה הוא 20 שנות מאסר, ויש בכך כדי ללמד על החומרה הרבה שיש לייחס למעשיו של המערער וחבריו.

אכן חברו של המערער תאיר הורשע בעבירות חמורות יותר, ועונשו נגזר ל-10 שנות מאסר בפועל, אולם בגזר דינו ציין ביהמ"ש כי בעת ביצוע העבירה העיקרית שבכתב האישום, היא העבירה שבה היה שותף למערער שלפנינו, היה תאיר קטין מתחת לגיל 18, וניתן לכך משקל ממשי בעונש שנגזר עליו. אלמלא גילו הצעיר, ראוי היה אותו תאיר לעונש חמור יותר. לעומת זאת, המערער דנא היה בן 21 ומחצה בעת שביצע את העבירה שבה הורשע, ולכן לא ניתן לגזור גזרה שווה בין העונש שנגזר על תאיר ובין עונשו של המערער.

לא למותר לציין עוד, כי לפי סעיף 19 לצו בדבר כללי האחריות לעבירה, דינו של ניסיון כדינו של ביצוע העבירה העיקרית, בשונה ממה שנקבע בתיקון 39 לחוק העונשין בישראל. בנסיבות אלה, נוכח נסיבות החומרה הבולטות באירוע הירי כמפורט לעיל, ומשבאתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להשוות בין עניינו של השותף תאיר ובין עניינו של המערער, בשל גילו הצעיר של השותף והמשקל שניתן לכך בבימ"ש קמא, התוצאה היא כי לא ניתן לומר שטעה בימ"ש קמא בגזר דינו של המערער, ולכן אני מציע לחברי לדחות את הערעור.           

השופט אל"ם ד' פרידמן :

אני מסכים.

השופט אל"ם א' בן טובים :

אני מסכים.

הוחלט כאמור, בפסק דינו של הנשיא  אל"ם א' משניות.

ניתן והודע היום, 24 במארס 2008, י"ז באדר ב' התשס"ח, בנוכחות המערער, ב"כ והתוב"ץ.

___________________              __________________            ___________________

שופט                                            אב"ד                                                         שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: